תפריט
43-38 ס"מ
11.5-5.5 ק"ג
13-11 שנים
כלבי לוויה
הבוסטון טרייר, המכונה לעתים קרובות "הג'נטלמן אמריקאי", הוא גזע קטן וחסון הידוע באופיו החברותי.
מדובר בכלב לוויה אהוב מאוד שמקורו בארצות הברית. יש לו פרווה דמוית-טוקסידו ייחודית ועיניים גדולות ואקספרסיביות, איתן הוא כובש את ליבם של אוהבי כלבים רבים.
סיפורו של הבוסטון טרייר מתחיל בסוף המאה ה-19 בבוסטון, מסצ'וסטס, כאשר קיימים מספר סיפורים דומים על אופן היווצרותו של הגזע.
סיפור אחד מספר שהעגלונים שהועסקו ע"י המשפחות העשירות של בוסטון החלו לבצע הכלאות של הכלבים הגזעיים שהיו ברשות מעסיקיהם, על מנת ליצור גזע חדש המיועד לקרבות כלבים שהפכו פופולאריים מאוד באותה התקופה. אחת מההכלאות הללו יצרה הכלאה בין הבולדוג האנגלי לבין הטרייר האנגלי הלבן (שנכחד), לו קראו "ג'אדג'".
סיפור אחר מספר שאדם מבוסטון בשם וויליאם אובריאן רכש וייבא כלב בשם "ג'אדג'", שהוא תוצר של הכלאה בין כלב הבולדוג האנגלי לבין הטרייר האנגלי הלבן שהתרחשה בליברפול בסוף שנות ה- 60 (גם באנגליה הייתה באותה התקופה התלהבות גוברת מספורט דם וקרבות כלבים).
מאוחר יותר, מכר וויליאם את הכלב לבחור בוסטוני אחר בשם רוברט סי הופר. הרשומות ההיסטוריות מתייחסות לכלב זה, שנקרא בשם "ג'אדג' הופר" כאב הקדמון של כלבי הבוסטון טרייר של ימינו.
למרות שאין לדעת איזה מהסיפורים הוא הנכון, אנחנו יכולים להגיד שאכן היה קיים כלב בשם ג'אדג' שממנו נולדו כלבי הבוסטון טרייר שאנו מכירים כיום.
היסטוריון גזע תיאר את ג'אדג' ככלב שרירי ובנוי במשקל של כ-15 קילו. פרוותו הייתה כהה ומנומרת עם פס לבן על פניו, והיה לו ראש מרובע עם לוע כמעט שטוחה – בדומה לזה של הבוסטון טרייר המודרני.
בשנת 1891 נוסד מועדון הבוסטון טרייר של אמריקה, ומיד לאחר מכן, בשנת 1893, הגזע הוכר באופן רשמי על ידי ההתאחדות האמריקאית לכלבנות.
הוא היה אחד מהכלבים הראשונים שגדלו בארצות הברית והפך לראשון מבין 10 הגזעים האמריקאים שקיבלו הכרה רשמית על ידי ההתאחדות האמריקאית לכלבנות.
הגזע נעשה פופולארי מהר מאוד, כאשר בעשורים הראשונים של המאה ה-20 קטף את תואר הגזע הפופולרי ביותר בארה"ב, ונשאר ברשימת עשרת הגזעים הפופולריים ביותר עד שנות ה-60.
הבוסטון טרייר הם כלבים קטנים וקומפקטיים עם גוף קצר, שרירי ויציב. יש להם ראש מרובע ושטוח בחלקו העליון, לוע קצרה, אוזניים זקופות ועיניים בולטות ועגולות המעניקות להם הבעה עדינה וערנית. פרוותם קצרה וחלקה, וצבעיה מנומר, שחור או שחור-אדמדם עם כתמים לבנים.
הם מתהדרים בפס לבן גדול המתחיל בקצה ראשם ונמשך לאורך הגרון, החזה והרגליים. השילוב בין הצבע הכהה ללבן מעניק להם מראה של "לובשי טוקסידו", וזו הסיבה שהם זכו לכינוי "הג'נטלמן האמריקאי".
הבוסטון טרייר מגיע בשלוש דרגות משקל שונות: מתחת ל-7 קילוגרמים, בין 7 ל-8.5 קילוגרם ובין 8.5 ל-11.5 קילוגרמים. עם זאת, חשוב לציין כי לא משנה מהו משקלם, מבנה גופם צריך להיראות תמיד שרירי ויציב.
גובהו הממוצע של גזע הבוסטון טרייר הוא בין 43-38 ס"מ, כאשר הזכרים לרוב יהיו גבוהים וכבדים יותר מהנקבות.
הבוסטון טרייר אומנם גודלו במקור להיות כלבי קרבות אכזריים, אך אתם לעולם לא תבחינו בכך. מדובר בכלבים הידועים באופיים הידידותי והעדין, ולרוב הם יסתדרו היטב עם ילדים ועם חיות מחמד אחרות.
עם אינטיליגנציה רבה וכמות עצומה של רגישות, כלבים אלו משגשגים לצד חברים אנושיים וידועים ככלבים טיפוליים מצוינים. כלבי הבוסטון האנרגטיים תמיד ייהנו לשחק עם בעליהם, והאישיות הנמרצת והשובבית שלהם ללא ספק תוסיף אור ושמחה רבה לבית.
ניתן לגדל אותם בכל סוג של בית, כולל בדירות. עם זאת, מכיוון שמדובר בכלבים אנרגטיים מאוד חשוב לספק להם צרכי את הפעילות הגופנית שהם דורשים.
לפעמים, כלבי בוסטון טרייר יכולים להיות טריטוריאליים ועלולים להפגין התנהגות תוקפנית קלה אם הם מרגישים שהם או מישהו ממשפחתם מאוימים (בכל זאת, מדובר בצאצאים של טרייר).
למרות שבוסטון טרייר הוא כלב אנרגטי ותוסס אין לו דרישות פעילות גופנית גבוהות, במיוחד בהשוואה לכלבים גדולים.
הוא ייהנה מהליכות יומיות, זמני משחק וגירויים מנטליים. הוא יכול להסתגל לצורות חיים שונות, כולל מגורים בדירה, כל עוד הוא מקבל פעילות גופנית סדירה.
מכיוון שכלבי הבוסטון הם כלבים שובבים למדי, הם ייהנו מאוד אם יוכלו להעביר שעות הפעילות היומית שלהם בצורת משחקים משותפים עם בעליהם, כגון זריקת כדור או משחק בחבל.
הבוסטון טרייר הם כלבים שירצו מאוד לרצות את בעליהם, ולכן הם לרוב יהיו קלים לאילוף. הרצון שלהם ללמוד, בשילוב עם רמת האינטליגנציה הגבוהה שלהם, יבטיחו את זה שהם יקלטו דברים במהירות.
הוא זקוק לבעלים אסרטיבי, שידע להפגין עליו סמכות. עם זאת, הוא יכול להיות רגיש מאוד לטון הדיבור שלנו, ולכן טון דיבור תקיף ומאיים עשוי לגרום לו להיסגר בקלות. האימון צריך להיעשות בטונים נמוכים ולשלב טכניקות אילוף חיוביות כגון הרעפת שבחים ותגמול באמצעות מזון.
הבוסטון טרייר הוא כלב שובב ומשעשע שאוהב מאוד ילדים ומהווה שותף נהדר למשחק עבורם. הוא קטן מספיק כדי לא להפיל אותם בטעות, אבל גם מספיק גדול וחזק כדי לא להיפצע מהם.
באופן כללי, הוא מסתדר היטב עם כלבים וחתולים אחרים, במיוחד אם הוא נחשף אליהם מגיל צעיר. עם זאת, על אף שמדובר בכלבים עדינים וחברותיים, חלקם יכולים לקבל מאפיינים מסוימים מהאופי של אבותיהם הטריירים ולא להיות מאוד נחמדים לחיות קטנות אחרות.
יש לקחת בחשבון את מזגו האישי של כל פרט ופרט ולבצע היכרות מוקדמת כאשר חושפים אותו לאנשים ולבעלי חיים חדשים.
פרוותו הקצרה והחלקה של הבוסטון טרייר קלה לטיפוח. הוא משיר יחסית מעט, וסירוק שבועי יספיק על מנת להסיר את עודפי השיער שלו. אין לבוסטון ריח כלבי חזק, וכדאי לקלח אותו רק כשבאמת יש צורך בכך.
בגלל שהעיניים שלו גדולות ובולטות כדאי לשטוף את פניו בכל יום, ולוודא שלא מתפתחים סימנים של גירוי או אדמומיות באזור העיניים. בנוסף, מומלץ גם לבדוק באוזניו הגדולות האם קיימת אדמומיות או ריח רע, סימנים שיכולים להעיד על זיהום.
טיפול שיניים קבוע וגזירת ציפורניים גם הם חלקים חיוניים בשגרת הטיפוח שלהם.
ההמלצה הכללית היא להאכיל את הבוסטון טרייר בכמות יומית של 1.5-1 כוסות מזון יבש איכותי המותאם לכלבים קטנים, ובחלוקה לשתי ארוחות.
כמובן שכמות המזון שכל כלב דורש תלויה בגודלו, גילו, מבנה גופו, רמת הפעילות הגופנית ועוד. כדאי לקרוא את הנחיות השימוש שמופיעות על גבי אריזת המזון וכמובן להתייעץ עם הווטרינר המטפל של הכלב שלכם על מנת שיוכל להתאים את סוג המזון וכמות המזון באופן הטוב ביותר.
חשוב להכיר שקיימות מספר בעיות בריאותיות שכלב הבוסטון טרייר עשוי לסבול מהן בשכיחות גבוהה יותר מגזעי כלבים אחרים:
בעיות עיניים- ביניהן קטרקט, גלאוקומה, כיבים בקרנית, עין דובדבן, יובש חמור ועוד. מכיוון שעיניו גדולות ובולטות, הן עשויות להיות חשופות לגירויים שונים הנגרמים בעיקר כתוצאה מלחות נמוכה (יובש) או מאבק. כדאי שתרגילו את עצמכם לבדוק את עיניו של הבוסטון שלכם בכל יום על מנת לוודא שאין בהן אף סימן של גירוי או אדמומיות.
חירשות- מצבי חירשות מולדת באוזן אחת או בשתיהן הינם שכיחים יותר אצל כלבי הבוסטון מאשר אצל גזעים רבים אחרים.
סינדרום ברכיצפאלי- כלבים בעלי פנים פחוסות ואף קצר כמו הבוסטון טרייר עשויים לסבול מקשיי נשימה, במיוחד בעת מאמץ או במזג אוויר חם. בעקבות כך, יש להם נטייה רבה יותר לנחור או להזיל ריר.
הקפידו לבצע בדיקות תקופתיות אצל הווטרינר, כך תוכלו לזהות כל בעיה בריאותית שעשויה להתפתח אצל הכלב שלכם ולטפל בה בהקדם.