דלמטי

ידוע כי בעבר הרחוק הכלבים הדלמטים התלוו אל שבטי הנוודים הרומאנים (הצוענים), אך לא ברור היכן הם הופיעו לראשונה. יש הטוענים כי שמו של הכלב הדלמטי מסגיר את מקורו של הגזע- מחוז דלמטיה שבחופו המזרחי של הים האדריאטי, אזור קרואטיה של היום.

אחרים טוענים שבשנת 1700 היה קיים באנגליה כלב בשם פוינטר בנגלי שהיה דומה מאוד במאפייניו לכלב הדלמטי שאנו מכירים, דבר שהעמיד בספק את מוצאו הקרואטי של הגזע. כמו כן, יש לציין כי התיעוד הראשון לגזע זה בוצע באנגליה בשנת 1791 וחתום על אדם בשם תומאס ברוויק.

לאורך השנים נדחו המאמצים להכרה של גזע זה כגזע קרואטי, עד שבשנת 1993 הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות הכריזה כי לגזע אכן יש שורשים קרואטים. עם זאת, הם ממשיכים לשלול מקרואטיה זכות חסות בלעדית על הגזע.

בתקופת ימי הביניים שימש הכלב הדלמטי לעבודות מסורתיות כגון ציד, שמירה או רעיית צאן, כאשר במאה ה-18 הפך פופולארי בתפקיד כלב הכרכרות של משפחות האצולה הבריטיות. כלב הדלמטי נהג לרוץ לפני או לצד הכרכרה ולפנות לסוסים את הדרך, כשבעת מנוחה תפקידו של הדלמטי היה לשמור על הכרכרה ועל הסוסים. הוא כמובן דאג שלא להוריד אף פעם את עיניו מאדוניו והיה מסוגל לעמוד בקצב שלהם, בין אם נעו ברגל, על גבי סוס או בכרכרה.

הזיקה של הדלמטי לסוסים הובילה אותו למסלול קריירה אחר בארצות הברית, שם שימש כעוזר לכבאי האש. הוא רץ יחד עם הסוסים לאש הבוערת ודאג להודיע על הגעת צוותי הכיבוי באמצעות נביחותיו, השגיח על ציוד הכיבוי בזמן פעילות הכבאים ולעיתים אפילו הציל בעצמו אנשים ממבנים בוערים. כשהסכנה חלפה, הוא ליווה את כרכרות הסוסים בחזרה לתחנה וחזר לתפקד ככלב שמירה.

עד היום, שנים רבות לאחר שהכרכרות הוחלפו במכוניות, ניתן לראות בתחנות כיבוי אש רבות ברחבי ארצות הברית כלבים דלמטים המשמשים בתור קמעות מזל, לזכר תפקיד המפתח שהם מילאו בעברם.